בן חור נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת"ד

החלטה

1.לפני בקשת התובע לשום את הוצאותיו.

2.בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 14/1/13, נקבע סכום הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובע וכן נקבע שיעור שכר הטרחה שיש לשלם.

על פי פסק הדין, על הנתבעת לשאת גם בהוצאות משפט של התובע אותן ישום הרשם.

3.התובע מבקש לפסוק לו את ההוצאות הבאות:

א)שכר טרחת עדים אשר העידו בתיק, לרבות אשת התובע אשר העידה שלוש פעמים וזאת בסכום כולל של 4,356 ₪.

ב)עלות חוות דעת אקטוארית לעניין תגמולי מל"ל סך 1,794 ₪ (משוערך למועד פסק הדין).

ג)תשלום לאשתו של התובע אשר נאלצה להתייצב לדיונים במקומו ולהיעדר מעבודתה ולהוציא הוצאות נסיעה וחניה בסכום מוערך של 5,000 ₪.

ד)החזר אגרה 2,417 ₪.

ה)שכר טרחת עורך דין בגין ניהול הדיון בשאלת החבות אשר מוערך על ידי התובע בסך 30,000 ₪.

סך כל ההוצאות המבוקשות הוא בסך 43,567 ₪.

4.עיינתי בתגובת הנתבעת ובתשובה לתגובה ודין הבקשה להידחות ברובה כפי שיפורט:

א)באשר לשכר העדים:

בית משפט לא פסק את שכר העדים, כאשר העידו. ארבעת העדים אשר העידו לא ביקשו שכר. אין כל אינדיקציה לגבי הפסד יום עבודה. ולא הומצא כל נתון לגבי השתכרותם. עדותם היתה קצרה. התובע לא שילם להם את שכרם וממילא אין מקום שהנתבעת תשיב לתובע הוצאה שלא הוציא.

כך גם באשר לעד חיים מילשטיין אשר מעדותו עלה, כי הוא לא עובד וממילא לא הפסיד את הסכום אשר נדרש בעניינו. (סך 615 ₪).

ב)באשר לחוות הדעת האקטוארית:

מקובלת עלי טענת התובע, כי חוות הדעת התבקשה על מנת לבדוק את נכונות חוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת ועל כן, למרות שחוות הדעת לא הוגשה לתיק, יש להשיב לתובע את ההוצאה אשר הוציא בגין חוות הדעת אשר היא בסך 1,794 ₪. (נכון למועד פסה"ד).

ג)תשלום לאשת התובע:

הסכום אשר התבקש כהחזר הוצאות לאשת התובע הוא מוגזם. מה עוד, שהתובע ביקש גם לשלם את הוצאות עדותה וגם להחזיר לה הוצאות נוספות.

יחד עם זאת, ברור שאשת התובע הפסידה ימי עבודה וגם אם נחשבו לה כימי חופשה, הרי שמדובר בהפסד שווה ערך להפסד כספי.